להרחיק מהזיוף/ פרשת ראה

 להרחיק מהזיוף

 "אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה השסועה את הגמל ואת הארנבת ואת השפן כי מעלה גרה הם ופרסה לא הפריסו טמאים הם לכם" (דברים י"ד ז'). התורה כותבת בפרשתנו את סימני הבהמות הטהורות מעלות הגרה ומפריסות הפרסה השסועה, ואלה שאינן טהורות- אותן שאין להן את שני סימני הטהרה. מכל המון הבהמות אשר אינן טהורות מזכירה התורה במפורש ארבע בהמות וחיות להן רק סימן טהרה אחד- הגמל השפן הארנבת והחזיר. על כך שואל הכלי יקר (ויקרא י"א פסוק ד') מדוע ראתה התורה לנכון לפרט דווקא את אלה ולציין שהן טמאות? ועוד, מדוע בסיבת איסורן מזכירה קודם כל התורה את סימן הטהרה שלהן ורק אחר כך את סימן הטומאה, "כי מעלה גרה הם ופרסה לא הפריסו טמאים הם לכם"? לכאורה היה ראוי יותר לציין את סימן הטומאה של חסרון הפרסה כסיבת הטומאה ולא את סימן הטהרה בתחילה?

 על כך משיב הכלי יקר: "…וביאור עניין זה שסימן טהרה שבכולם מוסיף טומאה על טומאתן, כדרך שאמרו בעשיו שנמשל לחזיר שפושט את טלפיו להראות כאילו הוא כשר ותוכו מלא תוך ומרמה, וזה מורה על כל מי שאין תוכו כברו כמידת הצבועים המראים את עצמם כשרים והמה בלי ספק גרועים מן הרשע הגמור שתוכו וברו שוין לרעה… ואף על פי שכל מידות אלו אינן שייכין בבהמות מכל מקום הם מולידים תכונה רעה זו בגוף האוכל כי כל אוכליו יאשמו להיות מן כיתות הצבועים המראים את עצמם כשרים כמו עשיו וחבריו". מדבריו נלמד עד כמה מידת הצביעות היא גרועה, כמו שאמר ינאי המלך לאשתו לפני פטירתו (סוטה כ"ב ע"ב): "אל תתייראי מן הפרושין (הצדיקים) ולא ממי שאינן פרושין (שהם אוהבי- רש"י), אלא מן הצבועין שדומין לפרושין, שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפינחס".

 כאשר בחינוך אנו עסוקים, צריכים לדעת כי הילד בטבעו מאמין לכל מה שאומרים לו ורוצה להתנהג על פי הכוונת הוריו ומוריו. אם ח"ו הילד רואה זיוף וצביעות במעשיהם, הרי שהדבר יוצר אצלו מבוכה רבה עם עצמו, האם לנהוג כפי דבריהם או להשליך את דבריהם לאחור ולהאמין יותר למעשיהם? על כך כבר אמר התנא בפרקי אבות "לא המדרש עיקר אלא המעשה"- המעשים משפיעים ומלמדים על הכוונה האמיתית יותר מהדיבורים. הדוגמא המעשית שהילד רואה אצל הוריו בהתנהגותם ביניהם ועם אנשים אחרים, מחנכת אותו בצורה המשמעותית ביותר.

מספרים על החזון איש שראה פעם אב שצועק על בנו בכעס ובחימה שפוכה על שנכשל בשוגג בטלטול מוקצה בשבת, ואמר לאותו האב שעכשיו הילד שמע שאסור לטלטל מוקצה בשבת אבל גם למד מהדוגמא האישית של האב שמותר לכעוס ולצאת מהכלים… המעשה מחנך יותר מהדיבור, לכן צריכים להיזהר מאד במעשינו שלא להיראות כצבועים הדורשים מהילד התנהגות תורנית ראויה ואנו חלילה לא מתנהגים כך בעצמנו- קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים.

 כעניין זה דרשו המפרשים על פרקי אבות, שם מובאים דברי מוסר וחכמה מחכמי ישראל הפותחים במילים "הוא היה אומר" והסבירו כי יש כאן מסר חינוכי הבא לציין ש"הוא", החכם, "היה אומר", היה מה שהוא אומר, לא אמר חלילה דברי מוסר לרבים עד שהיה הוא בעצמו שלם בכך.

מספרים על אותו זוג צעיר שבאו להתייעץ עם אחד מגדולי ישראל באיזה גיל צריך להתחיל לחנך את הילדים? אמר להם הרב- עשרים שנה לפני שהילד נולד… ללמדך שעיקר חינוך הילדים הוא קודם כל על ידי חינוכם העצמי של ההורים.

Comments

Post a Comment

Popular posts from this blog

Learning From the Mistakes of Others / Parashat Shelach

A Thought for the Shabbat Table by Rav Yosef Politi (The original was written in Hebrew. AI translation into English) The sin of the spies stands among the most tragic episodes in Jewish history. Because of it, an entire generation was denied entry into Eretz Yisrael and was destined to wander in the wilderness for forty years. The night on which the nation wept in despair became Tishah B’Av—the day that would later witness the destruction of both Batei Mikdash. If this sin carried such far-reaching consequences, it deserves our careful attention. What exactly went wrong, and what can we learn from it today? The Torah introduces the spies as distinguished and righteous men. Rashi, citing Chazal, notes that whenever the Torah refers to people as “anashim” (“men”), it indicates individuals of importance and stature. At the time they were chosen, the spies were worthy leaders. How, then, did such respected individuals fall so low? What caused them to transform from righteous leade...
Read more

Why Do We Need Leaders? / Parashat Korach

A Thought for the Shabbat Table by Rav Yosef Politi   (The original was written in Hebrew. AI translation into English) Korach's rebellion against Moshe Rabbeinu is remembered throughout Jewish history as the classic example of a dispute that was not for the sake of Heaven. The Mishnah in Pirkei Avos asks: “What is a dispute that is not for the sake of Heaven?” and answers: “The dispute of Korach and his followers.” At first glance, Korach presented himself as a champion of equality. He argued that the entire nation was holy. Every Jew stood at Har Sinai and heard Hashem's voice. Why, then, should Moshe and Aharon occupy positions of unique authority? His famous claim was: "The entire congregation is holy, and Hashem is among them. Why do you elevate yourselves above the assembly of Hashem?" It sounds persuasive. It sounds noble. Yet Chazal reveal that beneath the lofty rhetoric was a very different motivation. Rashi explains that Korach felt personall...
Read more

The Foundation Beneath Everything/ Parashat Ballak

  B”SD A Thought for the Shabbat Table (The original was written in Hebrew. AI translation into English) Bilam is one of the most fascinating figures in the Torah. On the one hand, he possessed extraordinary abilities. Chazal teach that he was granted a level of prophetic insight unparalleled among the nations of the world. His words carried immense power, and even his enemies recognized his influence. Yet despite his remarkable gifts, Bilam is remembered not as a model of greatness but as a symbol of moral corruption. The Mishnah in Pirkei Avos draws a striking contrast between the disciples of Avraham Avinu and the disciples of Bilam: "Whoever possesses three traits is among the disciples of Avraham Avinu, and whoever possesses three other traits is among the disciples of the wicked Bilam." The Mishnah then identifies the defining characteristics of each group. The students of Avraham possess: A good eye ( ayin tovah ) A humble spirit ( ruach נמוכה ) A modes...
Read more