Mosdot Nachliel

 Bs"d First in the Reckoning of Sins A Thought on Parashat Ha'azinu. (The original was written in Hebrew. AI translation into English)   The Shira of Ha’azinu effectively brings the commandments of the Torah to their conclusion, serving as an eternal testimony that the deeds of the Jewish people will bring them blessing—or, God forbid, the opposite. As Moshe Rabbeinu concludes his words, he warns the people to remain devoted to the study and observance of the Torah, and to take its every word to heart, for the words of Torah are our very life and the source of our longevity: “When Moshe finished speaking all these words to all Israel, he said to them: Take to heart all the words with which I testify against you today, which you shall command your children to observe, to do all the words of this Torah. For it is not an empty thing for you, for it is your life, and through this matter you shall prolong your days upon the land which you are crossing the Jordan to possess. ” (Dev...

 בס"ד ראשון לחשבון עוונות שירת האזינו חותמת למעשה את מצוות התורה כולה בעדות לדורות, כי מעשיהם יביאו עליהם את הברכה או חלילה את ההיפך. בסיום דבריו מזהיר משה רבנו את העם לדבוק בלימודה וקיומה של התורה ולדקדק בה היטב, כי דברי התורה הם חיינו ואורך ימינו (דברים לב מו): "ויכל משה לדבר את כל הדברים האלה אל כל ישראל. ויאמר אליהם שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום  אשר תצוום את בניכם לשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת . כי לא דבר ריק הוא מכם, כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה אשר אתם עוברים את הירדן שמה לרשתה".  מפרש רש"י : " שימו לבבכם , צריך אדם שיהיו עיניו וליבו ואוזניו מכוונים לדברי תורה… שהם כהררין התלויים בשערה…   כי לא דבר ריק הוא מכם,  לא לחינם אתם יגעים בה  כי הרבה שכר תלוי בה, כי היא חייכם ". מעלתו העצומה של לימוד התורה  והעוון הגדול שיש בהתרשלות מלימודה וביטולה, מובאים היטב בלשון הזהב של בעל ספר החפץ חיים,  רבי ישראל מאיר הכהן  זצוק"ל, בדבריו על איסור לשון הרע (חפץ חיים עשין  י"ב): "ועל כולם עובר בזה הזמן ש...

  Bs"d Who Is a Beinoni? A Thought on Parashat Nitzavim. (The original was written in Hebrew. AI translation into English)   Parashat Nitzavim opens with the words: “You are standing today , all of you, before Hashem your God.” Nitzavim is always read on the Shabbat preceding Rosh Hashanah. In several places, the Zohar HaKadosh explains that the word “today” alludes to Rosh Hashanah. Commenting on the verse, “And it was on the day when the sons of God came to present themselves before Hashem,” the Zohar states: “‘And it was on the day’ — this is Rosh Hashanah” (Zohar, Shemot 32). Rosh Hashanah is the Day of Judgment for all mankind: “On Rosh Hashanah, all who inhabit the world pass before Him like bnei maron , as it is written: ‘He Who fashions all their hearts, Who understands all their deeds’” (Mishnah, Rosh Hashanah 1). Rabbi Kruspedai said in the name of Rabbi Yochanan: “Three books are opened on Rosh Hashanah: one for the completely wicked, one for the completely righ...

 בס"ד מיהו בינוני   פרשת ניצבים הפותחת בפסוק "אתם ניצבים  היום  כולכם לפני ה' א-לקיכם" נקראת תמיד בשבת שלפני ראש השנה. בכמה מקומות אומר הזוהר הקדוש כי "היום" רומז לראש השנה (זוהר שמות דף ל"ב):  " ויהי היום ויבאו בני האלקים להתייצב על ה'…  ויהי היום- זה ראש השנה ". ראש השנה הוא יום הדין לכל באי עולם:  " ב ראש השנה    כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון שנאמר היוצר יחד לִבם המבין אל כל מעשיהם" (משנה ראש השנה א ' ).   אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן : "שלשה ספרים נפתחין בראש השנה, אחד של רשעים גמורין, ואחד של צדיקים גמורין, ואחד של בינוניים. צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה,  בינוניים תלויין ועומדין  מראש השנה ועד יום הכפורים. זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה" (ראש השנה) .   הרמב"ם  מסביר (בהלכות תשובה) כי צדיק הוא מי שמצוותיו רבות מעבירותיו, רשע עבירותיו רבות ממצוותיו, ובינוני הוא השקול, מצוותיו בדיוק כמו עבירותיו. אם נתבונן בדברים יצא לנו דבר מפליא. כל...

 Bs"d To Rejoice and Bring Joy A Thought on Parashat Ki Tavo. (The original was written in Hebrew. AI translation into English)   In Parashat Ki Tavo, the Torah introduces the declaration concerning the tithes ( Vidui Ma’aser ). In the time of the Beit HaMikdash, after completing the required tithes at the end of the three-year cycle and fulfilling all the mitzvot connected with the produce of Eretz Yisrael, a Jew would make this declaration, affirming that he had observed all the Torah’s requirements regarding his produce. At the conclusion of the declaration, he says: “I have listened to the voice of Hashem, my God; I have done according to all that You commanded me” (Devarim 26:14). Rashi explains the words “according to all that You commanded me” as meaning: “I rejoiced and I brought joy through it.” In other words, the culmination of this mitzvah is the declaration that I did not merely rejoice personally in the blessing Hashem granted me; I also used that bless...

 בס"ד לשמוח ולשמח   בפרשת כי תבוא מובא עניינו של וידוי המעשרות. בזמן בית המקדש היה היהודי המסיים להפריש את כל מעשרותיו לאחר שלוש שנים ומקיים את כל המצוות התלויות בארץ אומר וידוי זה, המפרט את כל ההלכות שקיים ביבוליו. בסיומו של הוידוי אומר המתוודה (דברים כו יד): "…שמעתי בקול ה' אלקי עשיתי ככל אשר ציויתני", ומפרש רש"י: ככל אשר ציויתני- "שמחתי ושימחתי בו". כלומר, שיאה של מצוות הוידוי הוא להזכיר שלא רק שמחתי לבדי בברכה שנתן לי ה', אלא גם שימחתי בו את האחרים (הלוי היתום הגר והאלמנה) אשר אין ידם משגת. יש לשאול, מדוע צריך להזכיר גם ששמחתי בו בעצמי? האם אין עיקר השבח במה ששימחתי בו אחרים? מה עניין השמחה האישית של המתוודה למצווה זאת?   בכדי להסביר את הדברים, נעיין בשני התרגומים, תרגום אונקלוס ותרגום יונתן בן עוזיאל על מצוות השמחה של חתן וכלה בשנה הראשונה לנישואיהם (דברים כד ה): "כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר, נקי יהיה לביתו שנה אחת ושימח את אשתו אשר לקח". תרגום אונקלוס מפרש "ויחדי ית איתתיה די נסיב" שפירוש...

  Bs"d The One Who Shames — and the One Who Leads Another to Sin A Thought on Parashat Ki Tetze. (The original was written in Hebrew. AI translation into English)   In Parashat Ki Teitzei, the Torah warns against marrying converts from certain nations, because the conduct of those nations caused them to be restricted from entering the Jewish people. Yet there is a striking difference between them. The restriction concerning Egyptians and Edomites lasts only until the third generation, while Ammon and Moab, who caused Israel to sin, are excluded forever. Rashi explains the reason for this distinction (Devarim 23:9): “From here you learn that one who causes another person to sin is worse to him than one who kills him. One who kills him takes his life in this world, while one who causes him to sin removes him from both this world and the World to Come. Therefore, Edom, who confronted them with the sword, was not utterly rejected, nor was Egypt, who drowned them; but those who...

 בס"ד המבייש והמחטיא בפרשת כי-תצא מזהירה התורה שלא להתחתן עם גרים הבאים מאומות מסוימות שכן מעשיהם הרעים של אותן אומות גרמו להם להיפסל מלבוא בקהל. אולם, בעוד שאיסורם של המצרים והאדומים הוא עד דור שלישי בלבד, הרי שאיסורם של עמון ומואב שהחטיאו את ישראל הוא איסור עולם. מסביר רש"י את ההבדל (כ"ג ט'): "…הא למדת שהמחטיא לאדם קשה לו מן ההורגו, שההורגו הורגו בעולם הזה והמחטיאו מוציאו מן העולם הזה ומן העולם הבא. לפיכך אדום שקידמם בחרב לא נתעב וכן מצרים שטבעום, ואלה שהחטיאום נתעבו". יכולים אנו לחשוב שהמחטיא את חברו הוא ודאי אדם רשע וערמומי שיש להיזהר מפניו, אך לעיתים המחטיאו יכול להיות גם אדם צדיק וירא שמים, מורה או מלמד אשר בחוסר תשומת לב והבנה עלול לבייש את תלמידו עד כדי דרדורו רח"ל לדרך החטא. כדוגמא לכך נביא את הסיפורים הבאים (מספרו של הרב משה אבידן שליט"א- לאט לי לנער): סיפר הגר"י זילברשטיין שליט"א: מעשה בחתן שתחת החופה פרץ בבכי. הרב מסדר הקידושין היה הגאון  רבי אברהם יעקב פאם  זצ"ל (ראש ישיבת תורה ודעת). הוא קרא לחתן לחדר צדדי ושאל א...

 Bs"d Sometimes It Is Right to Look the Other Way A Thought on Parashat Shoftim. (The original was written in Hebrew. AI translation into English)   When the Torah discusses an optional war in this week’s parashah, it teaches that an announcement was made before the soldiers went out to battle: anyone who had built a house but had not yet dedicated it, planted a vineyard but had not yet enjoyed its fruit, or betrothed a woman but had not yet married her, should return home. And not only they. The Torah adds that “whoever is fearful and fainthearted” should also return home. Who is this “fearful and fainthearted” person? Rashi, citing the Gemara, brings the teaching of Rabbi Yosi HaGelili: he is one who is afraid because of the sins he has committed. The Torah therefore provided the other reasons for returning home—a new house, vineyard, or betrothal—in order to protect those who were returning because of their sins. Others would not know the real reason for their departur...