Mosdot Nachliel

 Bs"d To Rejoice and Bring Joy A Thought on Parashat Ki Tavo. (The original was written in Hebrew. AI translation into English)   In Parashat Ki Tavo, the Torah introduces the declaration concerning the tithes ( Vidui Ma’aser ). In the time of the Beit HaMikdash, after completing the required tithes at the end of the three-year cycle and fulfilling all the mitzvot connected with the produce of Eretz Yisrael, a Jew would make this declaration, affirming that he had observed all the Torah’s requirements regarding his produce. At the conclusion of the declaration, he says: “I have listened to the voice of Hashem, my God; I have done according to all that You commanded me” (Devarim 26:14). Rashi explains the words “according to all that You commanded me” as meaning: “I rejoiced and I brought joy through it.” In other words, the culmination of this mitzvah is the declaration that I did not merely rejoice personally in the blessing Hashem granted me; I also used that bless...

 בס"ד לשמוח ולשמח   בפרשת כי תבוא מובא עניינו של וידוי המעשרות. בזמן בית המקדש היה היהודי המסיים להפריש את כל מעשרותיו לאחר שלוש שנים ומקיים את כל המצוות התלויות בארץ אומר וידוי זה, המפרט את כל ההלכות שקיים ביבוליו. בסיומו של הוידוי אומר המתוודה (דברים כו יד): "…שמעתי בקול ה' אלקי עשיתי ככל אשר ציויתני", ומפרש רש"י: ככל אשר ציויתני- "שמחתי ושימחתי בו". כלומר, שיאה של מצוות הוידוי הוא להזכיר שלא רק שמחתי לבדי בברכה שנתן לי ה', אלא גם שימחתי בו את האחרים (הלוי היתום הגר והאלמנה) אשר אין ידם משגת. יש לשאול, מדוע צריך להזכיר גם ששמחתי בו בעצמי? האם אין עיקר השבח במה ששימחתי בו אחרים? מה עניין השמחה האישית של המתוודה למצווה זאת?   בכדי להסביר את הדברים, נעיין בשני התרגומים, תרגום אונקלוס ותרגום יונתן בן עוזיאל על מצוות השמחה של חתן וכלה בשנה הראשונה לנישואיהם (דברים כד ה): "כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר, נקי יהיה לביתו שנה אחת ושימח את אשתו אשר לקח". תרגום אונקלוס מפרש "ויחדי ית איתתיה די נסיב" שפירוש...

  Bs"d The One Who Shames — and the One Who Leads Another to Sin A Thought on Parashat Ki Tetze. (The original was written in Hebrew. AI translation into English)   In Parashat Ki Teitzei, the Torah warns against marrying converts from certain nations, because the conduct of those nations caused them to be restricted from entering the Jewish people. Yet there is a striking difference between them. The restriction concerning Egyptians and Edomites lasts only until the third generation, while Ammon and Moab, who caused Israel to sin, are excluded forever. Rashi explains the reason for this distinction (Devarim 23:9): “From here you learn that one who causes another person to sin is worse to him than one who kills him. One who kills him takes his life in this world, while one who causes him to sin removes him from both this world and the World to Come. Therefore, Edom, who confronted them with the sword, was not utterly rejected, nor was Egypt, who drowned them; but those who...

 בס"ד המבייש והמחטיא בפרשת כי-תצא מזהירה התורה שלא להתחתן עם גרים הבאים מאומות מסוימות שכן מעשיהם הרעים של אותן אומות גרמו להם להיפסל מלבוא בקהל. אולם, בעוד שאיסורם של המצרים והאדומים הוא עד דור שלישי בלבד, הרי שאיסורם של עמון ומואב שהחטיאו את ישראל הוא איסור עולם. מסביר רש"י את ההבדל (כ"ג ט'): "…הא למדת שהמחטיא לאדם קשה לו מן ההורגו, שההורגו הורגו בעולם הזה והמחטיאו מוציאו מן העולם הזה ומן העולם הבא. לפיכך אדום שקידמם בחרב לא נתעב וכן מצרים שטבעום, ואלה שהחטיאום נתעבו". יכולים אנו לחשוב שהמחטיא את חברו הוא ודאי אדם רשע וערמומי שיש להיזהר מפניו, אך לעיתים המחטיאו יכול להיות גם אדם צדיק וירא שמים, מורה או מלמד אשר בחוסר תשומת לב והבנה עלול לבייש את תלמידו עד כדי דרדורו רח"ל לדרך החטא. כדוגמא לכך נביא את הסיפורים הבאים (מספרו של הרב משה אבידן שליט"א- לאט לי לנער): סיפר הגר"י זילברשטיין שליט"א: מעשה בחתן שתחת החופה פרץ בבכי. הרב מסדר הקידושין היה הגאון  רבי אברהם יעקב פאם  זצ"ל (ראש ישיבת תורה ודעת). הוא קרא לחתן לחדר צדדי ושאל א...

 Bs"d Sometimes It Is Right to Look the Other Way A Thought on Parashat Shoftim. (The original was written in Hebrew. AI translation into English)   When the Torah discusses an optional war in this week’s parashah, it teaches that an announcement was made before the soldiers went out to battle: anyone who had built a house but had not yet dedicated it, planted a vineyard but had not yet enjoyed its fruit, or betrothed a woman but had not yet married her, should return home. And not only they. The Torah adds that “whoever is fearful and fainthearted” should also return home. Who is this “fearful and fainthearted” person? Rashi, citing the Gemara, brings the teaching of Rabbi Yosi HaGelili: he is one who is afraid because of the sins he has committed. The Torah therefore provided the other reasons for returning home—a new house, vineyard, or betrothal—in order to protect those who were returning because of their sins. Others would not know the real reason for their departur...

מותר להתעלם   ביוצאים למלחמת הרשות לימדה התורה בפרשתנו כי היו מכריזים ואומרים שמי שבנה בית ולא חנכו או נטע כרם ולא חיללו, אירס אישה ועוד לא נשאה, ילך וישוב לביתו. ולא רק זאת, אלא כל הירא ורך הלבב ילך גם הוא וישוב לביתו. ומי הוא הירא ורך הלבב? מביא רש"י את דברי הגמרא: "רבי יוסי הגלילי אומר הירא מעבירות שבידו, ולכן תלתה לו תורה לחזור על בית כרם ואישה לכסות על החוזרים בשביל עבירות שבידם, שלא יבינו שהם בעלי עבירה והרואהו חוזר אומר שמא בנה בית או נטע כרם או ארש אשה". כלומר, לא רק שאיפשרה התורה לבעל העבירה לשוב מפחדו שמא ימות, אלא הקפידה לכסות על בשתו שלא יוודע לרבים כי הוא בעל עברה ומפחד. זהו כלל גדול בחינוך, החשוב הן למורים והן להורים, לשמור על כבודו של הילד גם אם נכשל בעברה, ועל יד כך לתת לו פתח לתשובה. בקשר לכך נביא מספר מעשים שסיפר הרב יהודה עדס שליט"א ראש ישיבת "קול יעקב" המובאים בספרו המצויין של הרב משה אבידן שליט"א- "לאט לי לנער" (עמוד 41):   "והתעלמת"- פעמים שאתה מתעלם. ברור שכוונתם של ראשי הישיבה הר"מים והמלמדים...

 Bs"d Keep Far from Hypocrisy A Thought on Parashat Ekev. (The original was written in Hebrew. AI translation into English)   "Yet these you shall not eat from among those that bring up the cud or have split hooves: the camel, the hare, and the hyrax, for they bring up the cud but do not have split hooves; they are unclean for you." (Deuteronomy 14:7) In this week's parashah, the Torah presents the identifying signs of kosher animals: they must both chew their cud and have fully split hooves. Animals lacking either of these two סימנים are not kosher. Out of the many species that are prohibited, however, the Torah singles out four—the camel, the hyrax, the hare, and the pig—each possessing only one of the two kosher signs. The Kli Yakar (Leviticus 11:4) asks two penetrating questions. First, why does the Torah specifically mention these four animals by name? Second, why does it begin by emphasizing the positive quality they possess— "for they bring up the cud...

  להרחיק מהזיוף   "אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה השסועה את הגמל ואת הארנבת ואת השפן כי מעלה גרה הם ופרסה לא הפריסו טמאים הם לכם" (דברים י"ד ז'). התורה כותבת בפרשתנו את סימני הבהמות הטהורות מעלות הגרה ומפריסות הפרסה השסועה, ואלה שאינן טהורות- אותן שאין להן את שני סימני הטהרה. מכל המון הבהמות אשר אינן טהורות מזכירה התורה במפורש ארבע בהמות וחיות להן רק סימן טהרה אחד - הגמל השפן הארנבת והחזיר. על כך שואל הכלי יקר (ויקרא י"א פסוק ד') מדוע ראתה התורה לנכון לפרט דווקא את אלה ולציין שהן טמאות? ועוד, מדוע בסיבת איסורן מזכירה קודם כל התורה את סימן הטהרה שלהן ורק אחר כך את סימן הטומאה, "כי מעלה גרה הם ופרסה לא הפריסו טמאים הם לכם"? לכאורה היה ראוי יותר לציין את סימן הטומאה של חסרון הפרסה כסיבת הטומאה ולא את סימן הטהרה בתחילה?  על כך משיב הכלי יקר: "…וביאור עניין זה שסימן טהרה שבכולם מוסיף טומאה על טומאתן , כדרך שאמרו בעשיו שנמשל לחזיר שפושט את טלפיו להראות כאילו הוא כשר ותוכו מלא תוך ומרמה, וזה מורה על כל מי שאין תוכו כברו כמידת הצבועי...